החלטה בתיק בש"פ 9056/04

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ח' כבוב) מיום 14.9.04 בב"ש 92943/04, לפיה נדחה ערר שהגיש העורר על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (השופט נ' שטרנליכט) לעוצרו עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

           כנגד העורר הוגש כתב אישום בו מיוחסים לו שישה אישומים בעבירות של הסגת גבול כדי לעבור עבירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, בריחה ממשמורת חוקית וגניבה. העורר נאשם בכך שנכנס לביתה של בת זוגו (להלן - המתלוננת) והחליף את מנעול דלת הבית, הכה אותה, ירק עליה, זרק לעברה מקל ואיים בפגיעה שלא כדין בגופה וברכושה. עוד נטען בכתב האישום, כי העורר הכה חברים של בת הזוג, איים עליהם ואף גנב מרכבו של אחד מהם שני מכשירי טלפון סלולארי. על-פי כתב האישום העורר גם ברח ממשמורת חוקית כאשר הגיע שוטר לביתו כדי לעוצרו.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בית-משפט השלום בפתח תקווה (השופט נ' שטרנליכט) קיבל את בקשת המשיבה לאחר שהעורר לא העלה טענה בדבר היעדר ראיות לכאורה, ולאחר שהשתכנע כי קיים חשש של ממש להימלטות מאימת הדין, לשיבוש הליכי משפט ולמסוכנות. בית משפט השלום לא ראה במעצר בית בבית אחיו של העורר כחלופת מעצר ראויה, וזאת בשל כך שבעבר הוגש כנגד האח כתב אישום דומה לזה שהוגש כנגד העורר. בית משפט השלום ציין, כי שמורה לעורר זכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה, לאחר שיוגש תסקיר מעצר.

           מסתבר, שבעניינו של העורר נערך תסקיר בידי שירות המבחן. בתסקיר זה הובעה גישה חיובית לשחרור העורר למעצר בית בבית אחיו, אולם הוא לא הכיל המלצה חד-משמעית על שחרורו של העורר מאחר וקצין המבחן טרם שוחח עם המתלוננת. בשל מידע שגוי שהיה בידי שירות המבחן אודות מועד הדיון בעניין מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו, נעלם תסקיר זה מעינו של בית משפט שלום. לאור החלטת בית המשפט, נערך תסקיר משלים בעניינו של העורר, אשר הכיל המלצה לשחרר את העורר לחלופת מעצר בביתו של חברו, וזאת למרות שלא נערכה פגישה עם החבר, אלא נוהלה עמו שיחת טלפון בלבד. בעקבות עריכת התסקיר המשלים, קוים בבית משפט השלום עיון חוזר בהחלטת המעצר. במסגרת העיון החוזר קבע בית משפט השלום (השופטת נ' דסקין) כי אין בחלופת המעצר שהוצעה כדי להשיג את מטרות המעצר.

           העורר הגיש בקשה שנייה לעיון חוזר, בה ביקש עריכת תסקיר משלים אשר יבחן את מידת מסוכנותו. בית משפט השלום (השופט א' ד' גולדס) דחה את בקשת העורר, בנימוק שאין צורך בתסקיר כלל מקום בו מדובר בעבירות אלימות קשות אשר המסוכנות גלומה בהן.

           על ההחלטה האחרונה הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי (השופט כבוב) דחה את הערר וציין כי "אין בית המשפט יכול להורות על שחרור של נאשם שמואשם בעבירות אלימות כה קשות כלפי מתלוננת, עבירות שמלוות גם באיומים על חייה, ולהסתמך על חבר של העורר ששירות המבחן אף לא טרח ולא מצא לנכון לפגוש אותו". מכאן הערר שבפניי.

           לטענת העורר, בית המשפט המחוזי התעלם לחלוטין ממהותו של תסקיר מבחן בעניינו של נאשם. לטענתו, יש לתת משקל רב לתסקיר מבחן, שמטרתו ללמד על מיהותו ומהותו של הנאשם, סביבתו, אופיו, אורחות חייו, נסיבות ביצוע העבירה וכיוצא באלו נתונים שאינם עולים מכתב האישום ומחומר הראיות. העורר מוסיף וטוען, כי כאשר בית המשפט קמא מצא שתסקיר המבחן בעניינו של העורר לקוני ואינו ממצה את כל ההיבטים הנדרשים, שומה היה עליו לדרוש קבלת תסקיר משלים בעניינו של העורר, שכן לא היו בידיו האמצעים להעריך את המסוכנות הנשקפת משחרורו של העורר. לטענתו של העורר, הוא אינו מסוכן למתלוננת, ועל כך מעידה העובדה כי במשך התקופה שבין ביצוע העבירות המיוחסות לו לבין מעצרו התגוררה המתלוננת בסמוך לעורר, ואף נפגשה עמו לא אחת על מנת שיסייע לה בגידול ובטיפול בילדים. בנוסף, לטענתו, אין בהתחמקויות מידי החוק במשך מספר חודשים די כדי להצביע על מסוכנות ממשית הנשקפת ממנו, שכן ההימלטות נובעת מחששו שהוא לא יוכל לפרנס את ילדיו. עוד נטען, שאין לייחס משקל משמעותי לעברו הפלילי של העורר, שכן מדובר בעבר רחוק.

           המשיבה טוענת, כי זה איננו מקרה לתסקיר מבחן, שכן האלימות של העורר, הן כלפי זוגתו והן כלפי ידידיה, מעידה על פרופיל אובססיבי, אשר לא ניתן להפיגו על דרך של חלופת מעצר. החשש ממסוכנותו של העורר, על-פי המשיבה, אף מובנה בעבירה, שעניינה אלימות בתוך המשפחה. על מסוכנותו של העורר מעיד, לשיטתה של המשיבה, גם עברו הפלילי העשיר, הכולל בעיקר עבירות פריצה ומרמה. עוד נטען, כי לא ניתן לתת אמון בעורר מהטעם שהוא התחמק מהמשטרה חודשים רבים. על-פי הטענה, בכל פעם שהגיעו שוטרים לביתו של העורר על-מנת לעוצרו, הוא הסתתר במקום מסתור.

           דין הערר להידחות. מסוכנותו של העורר עולה על פניה מנסיבות העבירות המיוחסות לו, אשר כוללות רצף של מעשי אלימות ואיומים כלפי המתלוננת וכלפי אנשים שהיו קשורים בה. נסיבות אלה מעלות על פניהן ספק של ממש באפשרות להפיג את המסוכנות בחלופת מעצר. אמנם, משבית המשפט הורה על הכנת תסקיר מעצר ותסקיר כזה אכן הוגש, ומשהסתבר כי התסקיר חסר ואינו מתייחס להערכת מסוכנותו של העורר וגם בדיקת חלופת המעצר אינה מניחה את הדעת, הייתי סבור שהיה מקום, ככל שמדובר בעילת המסוכנות, להורות על השלמת התסקיר. אלא שבמקרה זה קיימת עילת מעצר נוספת, שעניינה בחשש להימלטות מהדין. חשש זה עולה מכך שהמשטרה ניסתה במשך כחצי שנה לאתר את העורר וזה התחמק ממנה כשהוא מתחבא בבוידם שבמקלחת דירתו, ואף משנעצר באחת הפעמים על ידי שוטר ונאזק בידו האחת, הצליח להימלט. אין מדובר בהימלטות ספונטאנית, אלא בהימלטות שיטתית ומחושבת אשר התמשכה על פני חודשים. לאור זאת, קיים יסוד סביר לחשש ששחרור העורר ממעצר יביא להתחמקות מהליכי שפיטה.

           לאור כלל נסיבות העניין, אני סבור שלא ניתן להשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, וגם אין צורך, כדי לבסס מסקנה זו, להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא לשם השלמת תסקיר המעצר.

           הערר נדחה. 

             ניתנה היום, כ"ג בחשון תשס"ה (07.11.2004).

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   ש.י. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: